הקוסם היהודי של היטלר 1


הקריירה המוזרה וסודות הבמה של אומן הטלפתיה היהודי של היטלר

האם אריק יאן האנוסן (הנוסן), אמן קסמים ערמומי ויהודי אוסטרי, עזר לעצב את היסוד הלא רציונלי והמיסטי של הרייך השלישי של היטלר?

אריק יאן האנוסן - היהודי שעזר להיטלר לעלות לשלטון

אריק יאן האנוסן – המנטליסט היהודי שעזר להיטלר לעלות לשלטון

זאת היתה השאלה המטרידה ששאל את עצמו "ביל הפרוע" דונובן, שהתמנה לראש המשרד לשירותים אסטרטגיים (OSS), סוכנות מודיעין-החוץ של פרנקלין דלנו רוזוולט, שהעסיקה אותו בסתיו ובחורף של 1942. במשך חודשים, היטלר לעג והתעלם מהפצצותיהן של בעלות הברית שהפכו שכונות שלמות במרכזי הערים של צפון גרמניה לעיי חורבות. היה נראה שלפיהרר ישנו כוח פנימי ואמונה קסומה ומוזרה שהתעלמה מכוחן הצבאי המתעצם של יריבותיו.

חשיפת השורשים הפסיכולוגיים של התנהגותו המופרעת של היטלר הפכה לפרוייקט סודי ביותר של אגף המחקר של ה-OSS. על מנת להאיץ את תבוסתה של גרמניה, היה צורך לחקור את תהליכי החשיבה של אדולף היטלר ולנתח אותו בקפידה. המשימה הראשונית הופקדה בידי הפסיכואנליטיקן מבוסטון, וולטר ק' לאנגר.

לאחר חודשים של מחקר מעמיק בספריית וידנר בהארוורד, יצא לאנגר לנסיעה חשאית למונטריאול. שם הוא ראיין את אוטו שטראסר, שהיה עמיתו לשעבר של הפיהרר טרם השתלטותם של הנאצים וכן סופר גרמני לאומני. כשהוא מסתתר בקומה שלישית של בניין מגורים, שטראסר פחד מהתנקשות בידי מרגלים גרמנים בעיר שהיתה ידידת משטר וישי. לאנגר תשאל את שטראסר בנוגע להסתמכותו של היטלר על ידע ונבואה אריים סודיים ואזוטריים. היה שם אחד שעלה שוב ושוב – אריק יאן האנוסן. "נביא הרייך השלישי" הזה לא רק לימד את היטלר על יעילותם של השאה (סוגסטיה) היפנוטית וחיזוי עתידות על-טבעי אלא עזר להעצים את כוחו של המטורף האוסטרי. באופן אירוני, האנוסן, אומן ראייה על-חושית ויהודי יליד וינה, לא חזה שעלייתו של היטלר פירושה גם מוות אכזרי עבור עצמו, ועבור רובו של העם היהודי.

הפסיכוביוגרפיה שכתב לאנגר על היטלר והסיפור הביזארי על אריק יאן האנוסן הונחו על שולחנו של דונובן בתחילת 1943 ונשארו חבויים בארכיון הלאומי בוושינגטון למעלה מ-25 שנים. מסמכים שפורסמו לאחרונה מטעם ארכיוני המלחמה של גרמניה ורוסיה הוסיפו רבות לידע שלנו על אחת הדמויות הבלתי רגילות והחסויות ביותר בהיסטוריה האירופית, שרלטן, "אומן חושים", קוסם ואסטרולוג יהודי, שגרמנים רבים מאמינים כי הוא שינה את מהלך ההיסטוריה של המאה העשרים.

הילדות וימי הקרקס

זמן רב לפני שהיה ידוע לשמצה בברלין, לפני עלייתו של הנאציונל סוצאליזם, אריק יאן האנוסן נולד ב-1889 במחוז אוטַקְרינג בווינה למשפחה של אנשי במה נודדים. האנוסן הצעיר, שנולד בשם "הרשמן-חיים שטיינשניידר", גדל במקום שבו נולד אביו, פרוסניץ, עיירת שווקים רדומה בשולי האימפריה האוסטרו-הונגרית הגוועת.

בהיותו חסר מנוחה וחם מזג, הרשמן הצעיר הפגין יכולת עלובה בבית הספר הממלכתי והיה נתון להקנטות בלתי פוסקות מחברי כיתה וממורים אנטישמיים. באחד משיעורי ההיסטוריה על העת העתיקה, הודיע הרשמן שהיה לו רק גיבור אחד, נירון, הקיסר הרומי המנוון שצהל בטירוף לנוכח הרס עירו.

כאשר טחנת קמח ישנה בפאתי פרוסניץ עלתה לפתע באש, השוטר המקומי חקר מיד את הרשמן המנודה, שכמובן הכחיש הכל.

שטיינשניידר המתבגר ניסה לברוח מביתו אינספור פעמים. כשהוא בן 14, ולאחר מותה של אימו, עושה הצרות הצליח לבסוף. הרשמן הצטרף לקרקס.

בקרקס האוריינטלי הגדול של פינצ'לר, רכש הנמלט היהודי את המיומנות הבסיסית בסודות הבמה כמו גם בכל תכסיסי זריזות הידיים וההונאות שהיוו חלק בלתי נפרד מכל קרקס נודד או מופע יוצא דופן מהבלקן. הרשמן נשכר קודם כל כנער אורווה חריג ונחות, והוא למד את האומנויות הישנות של הסרת ראשי תרנגולות בנשיכה, הטלת סכינים ובליעת חרבות. הוא התאמן באכילת אש ובלהטוטים, עבד על הטרפז וטיפל בחיות האקזוטיות של הקרקס.

בערבים הולבש הילד והוצג בתור סנסציה מזויפת, "הבתולה בעלת שלוש הרגליים מסירקסיה". לאחר שנה, הרשמן הופיע בתוך כלוב מרופד בתור יצור מוזר אחר פרי המצאתו, "הבושמני ארוך הצוואר מקלהרי".

ב-1910, הרשמן בן העשרים ואחת עשה את דרכו בחזרה לווינה, שם הוא הפנה את מעט כישוריו ואת שאיפותיו הרבות לכתיבה של ג'ינגלים לקברט ועיתונות צהובה. בחיי היומיום ובקפה 'לובר' ההמוני, הופיע הרשמן בכינוי החדש "הרמן שניידר". עד מהרה הוא פגש את הרטה סאמטר, זמרת אולמות, שאותה נשא לאישה שלושה חודשים לאחר מכן בבית המועצה של הקהילה היהודית של וינה. היה זה הראשון מבין שלושה טקסי נישואין שנערכו במוסד יהודי.

בקפה לובר, הוצג האנוסן גם בפני לאו רוביני, אומן טלפתיה וקוסם במות ידוע. כשהוא נחוש בדעתו לחשוף את סודות קריאת המחשבות של רוביני בפני צהובון וינאי, האנוסן התבונן מקרוב באומן הקסמים הוותיק בהופעותיו בקברטים ובמועדונים. בן-לילה נעשה העיתונאי הקשוח מהופנט מיכולתו הבלתי רגילה של רוביני לקרוא את מחשבותיהם האינטימיות ביותר של בעלי הבית המתמוגגים שלו, ובמיוחד את אלה של מעריצותיו. ג'ו לברו, קוסם גרמני שהיה ידוע כ"מאיר העיניים", חשף את התכסיס לעיתונאי ביש המזל. הדבר הושג על-ידי האומנות האמריקנית של "קריאת שרירים".

ג'ון רנדל בראון שהמיג יכולות קריאת מחשבות

ג'ון רנדל בראון שהציג יכולות קריאת מחשבות

המונח הומצא על-ידי הרופא ג'ורג' ברד ב-1874 על מנת להסביר את הדגמות הטלפתיה המדהימות של ג'ון רנדל בראון. האובייקטים של בראון רק היו צריכים לחשוב על מקום הימצאם של הפריטים החבויים שלהם והאומן ממיזורי קרא את מחשבותיהם והחזיר את החפצים. ברד התבונן כיצד רנדל יצר מגע גופני עם האובייקטים שלו בזמן שהוא שאל אותם על מקומות המחבוא. המיסטיקן לא באמת קרא את מחשבותיהם השקטות, דיווח ברד, אלא איתר את תגובות הגוף שנובעות ממחשבותיהם, שהן קלות ביותר וכמעט לא ניתן לחוש אותן, כתגובה לשאלות שלו. למרות הקדמת ההוקוס פוקוס וההסברים ההגיוניים, ברד היה פרשן מיומן של דחפים עצביים לא מודעים שנוצרו על-ידי המוח האנושי. להופעותיו הפסיכו-פיזיולוגיות היתה השפעה עמוקה על הספקנים של עולם הרפואה ובקרב הדור החדש של קרימינולוגים. אומני חושים סקנדינבים וגרמנים השתמשו בטכניקה של בראון במופעים שלהם.

לברו שיפר את הנוהל הבסיסי קריאת שרירים. בחירת המדיום היתה קריטית. באופן כללי הוא הרגיש שנשים צעירות, נלהבות ונאות התאימו יותר, למשל, מאשר גברים חסונים שהתאימו הכי פחות והיה הכי סביר שהם יפחדו מלעג. המדיום היה חייב להיות אובייקט שמשתף פעולה, שמביע נכונות לחלוטין, שמרגיש נוח על הבמה ואפילו כנוע מבחינה גופנית. לו או לה היו צריכים להיות תכונות רוחניות ונאיביות גלויות ולהפגין רגישות לפקודותיו של הטלפת – דבר שנקבע בדרך כלל במבחן היפנוזה קבוצתי לפני תחילת המופע.

במקום לחשוב באופן ישיר על מקום הימצאו של החפץ החבוי, לברו הנחה את המדיומים שלו להפוך את מחשבותיהם לפקודות קצרות ולא מילוליות כגון "שני צעדים ימינה", "עכשיו המעבר המרכזי", "לצאת דרך הדלת ההיא", "מתחת למושב" וכן הלאה. הטלפת גם היה צריך להיות ממוקד מאוד בעוויתות הלא רצוניות הזעירות בזרועותיו ובידיו של המדיום, כשהוא כל הזמן צועד לפניהם. בסופו של דבר, קורא המחשבות היה צריך להפגין ביטחון ביכולות הנפשיות שלו – לא רק כדי לשכנע את המדיום בכוחותיו האינטואיטיביים אלא גם כדי להתמקד ביתר חדות בקליטותיו החושיות שלו עצמו.

כשהוא מלא השראה מהחשיפה של לברו, מיהר האנוסן לעלות על רוביני במופעיו. ובתוך פרק זמן של שבועות, הכוכב העולה מווינה החל להאמין בהיבטים של ראייה על-חושית ובשליטה שלו בפסיכולוגיה של האדם. האנוסן כתב מאוחר יותר שביטחונו של אדם ביכולתו המיסטית האמיתית שלו היא מרכיב חיוני של מופע קסמים וטלפתיה. אפילו בערב של קסמי ההוקוס-פוקוס יומרניים צריך להיות שזור חוט של דברים אמיתיים שהם מעבר לנורמלי.

בתחילת 1914, האנוסן למד היפנוזה וגרפולוגיה ולאחר מכן נחשב כמי שעוסק במגיה שחורה עם אותן יכולות מדעיות. כשחזר לפרוסניץ כחלק ממסע הופעות, הוא ריפא בהצלחה אישה צעירה שהיו לה חזיונות של הבתולה מריה עולה באש. האנוסן נדהם לנוכח הקלות שבה בת האיכרים הזאת נכנסה לטראנס סוגסטיבי והוחזרה למצב נורמלי.

לפי שנכתב ביומנו באותו זמן, טען האנוסן שהוא דן בהתרחשות הזאת עם זיגמונד פרויד מספר חודשים מאוחר יותר, כאשר שניהם שהו באותו מלון בפראג. האנוסן טען שמייסד הפסיכואנליזה נראה מרותק מעבודתו ואיחל לו הצלחה לאחר משחק ביליארד נעים.

אותו קיץ הסתבר כקץ עידן התמימות של אירופה. גרמניה הצטרפה לאוסטרו-הונגריה ולטורקיה על מנת ליצור איחוד צבאי נגד כוחות הברית של רוסיה, צרפת, בריטניה ואיטליה.

אווירת הקרקס השתררה כאשר הקיסר וילהלם נופף לעבר המגויסים הגרמנים, כשהוא אוחז במחבט טניס. אבל יחד עם הייצור של נשק שנועד לשחיטה של בני אדם בסיטונות, הלוחמה היתה הכול חוץ מעליזה.

בשנת 1915 גויס האנוסן בגיוס חובה לצבא האוסטרו-הונגרי ושירת בתור רב טוראי בחזית הרוסית ובחזית הסרבית. הוא היה מספיק חכם כדי לדעת שרק חיילים שנמצאים הרחק מאיזורי הלחימה זקוקים לשירותים, ולכן הוא התנדב לעבודות תחזוקה של בתי שימוש.

מאוחר יותר הצליח האנוסן להצטרף ליחידת בידור ניידת בתור טלפת ומגיד עתידות. הוא גם היה מוכשר מאוד בשימוש במוטות גילוי והצליח למצוא מים ומאגרי נפט עבור הצבא האוסטרו-הונגרי. צבאו של הקיסר פרנץ יוזף, שהיה זקוק למקורות מי שתייה, נכנע לבסוף לעיסוקים עממיים ומסתוריים ולאמצעים על-טבעיים.  רב טוראי שטיינשניידר צבר לעצמו מוניטין רב בתחום והפך למוביל בתחום הזה.

טבעה ההרסני של המלחמה (אובדנים, דכאונות,עוני ורעב) העלה במידה ניכרת את העניין של אירופה בפעילויות מסתוריות ומסתוריות-למחצה.

אמרגן וינאי, פפי קולר, שכר את תיאטרון 'קונצרטהאוס' הענק עבור מופע בכיכובה של הזמרת הדנית האירוטית רוני יוהאנסון. גם הוא חיפש זווית אזוטרית שדרכה הוא יוכל לתמוך במופע.

פפי יצר קשר עם הארי שטיינשניידר האגדי. הרב"ט הבטיח לו ערב של טלפתיה ומטעמים על-טבעיים אחרים, אבל לבקש רשות להופיע בווינה יהיה לא כל-כך פשוט וגם לא כל-כך חוקי; אפילו בדרן צבאי לא יכול לעזוב בכזאת הפקרות את שדה הקרב בלי עונש חמור. פפי הציע הטעייה אלגנטית: הארי יופיע בתור אומן הראייה העל-חושית הדני "אריק יאן האנוסן". אף אחד לא יֵדע שרב טוראי מצבא האימפריה האוסטרו-הונגרית ערק.

אומן הראייה העל-חושית הדני: "אריק יאן האנוסן"

היתה זאת הפעם האחרונה שאריק יאן האנוסן, לשעבר הארי שטיינשניידר, לשעבר הרמן שטיינשניידר, לשעבר הרשמן שטיינשניידר, החליף את שמו.

הערב ב'קונצרטהאוס' הפך להיות אירוע חגיגי. שלושת אלפים צופים מילאו את האולם. כל החברה הגבוהה של וינה ישבה בציפייה מתוחה. אפילו למשפחה האימפריאלית היה ייצוג מסיבי בתאי הכבוד המלכותיים.

האנוסן ניהל סיאנסים רבים במהלך שנותיו על הבמה. היו מי שלא האמינו...

האנוסן ניהל סיאנסים רבים במהלך שנותיו על הבמה. היו מי שלא האמינו…

האנוסן פתח בבחירת "מדיומים" מקהל העלית ובמינוי ועדה מפקחת של רופאים מובילים. לאחר מכן הוא ביקש מה"מדיומים" להחביא ארבע מחטים ולהמציא ארבע פעילויות אקראיות עם אנשים מהקהל בזמן שהוא מחוץ לתיאטרון עם הרופאים. כשהאנוסן חזר עם סרט קשור לעיניו, הוא מצא מיד את המחטים שהוחבאו ברחבי התיאטרון, כולל אחת שהוכנסה לתוך תיק האיפור של הארכידוכסית ביאנקה אימקולטה, אחייניתו המהופנטת של הקיסר.

כשהוא עובר בזריזות דרך המעברים, אומן הראייה העל-חושית התבונן בקפידה בצופים הישובים ואז הצביע. "האישה הזאת ניגנה בפסנתר", קבע האנוסן נכונה, "האיש הזה רקד ריקוד מגוחך". הקהל, כולל משפחת המלוכה, יצא לפתע מגדרו. האנוסן ניחש נכונה אילו משתתפים בחרו המדיומים ומה היו פעולותיהם.

פפי ואומן הראייה העל-חושית הדני עזבו את התיאטרון עם דרישה מבית המלוכה ל-16 מופעים נוספים וסכום כסף נאה שייכנס לכיסי המעילים השכורים שלהם. אריק יאן האנוסן הפך ליקירה של העיר וינה אבל הוא היה גם רב טוראי בצבא האימפריאלי המלכותי. עם חזרתו לחזית הסרבית, אומן הראייה העל-חושית ממורביה מילא את זמנו בחוכמה: הוא למד את אומנויות תורת הנסתר.

עם תום המלחמה, האנוסן שב לעיר מולדתו האהובה. אבל וינה של הרפובליקה האוסטרית שהיתה בחיתוליה היתה מודל לפורענות ולחוסר יציבות. לא איגודי העובדים, לא הכנסייה ולא המשטרה העירונית היו מסוגלים להכיל את האוכלוסייה המרדנית. אבטלה המונית, רעב וזנות של ילדים היו נפוצים. בנוסף לכך, יהודים וצוענים שנושלו מהפרובינציות השונות ברחבי האימפריה האוסטרו-הונגרית הישנה זרמו בהמוניהם אל הבירה, כשהם מעוררים סערה של שנאה ואנטישמיות בוטה.

עמידתה של המשטרה הווינאית נשחקה אף יותר בשל חוסר יכולתה לפתור את מקרה היעלמותם מזה כמה חודשים של שטרות של אלף קרונות מבית הדפוס של הבנק הלאומי של הונגריה. מנהלי הבנק המתוסכלים פנו להאנוסן לעזרה. אדם שמסוגל לשלוף מחטים שהוחבאו בתוך תיקים ולהפנט עיתונאים ספקנים ולגרום להם ללכת על ארבע, בוודאי יכול למצוא את הגנבים של אלפי הקרונות.

כשהוא מופיע עם עוזר אפריקני בשם עלי ומוט גילוי, עמד האנוסן בפני אסיפה עליזה של כתבי חדשות. לאחר מעט דיבורים שנונים, אומן הראייה העל-חושית הווירטואוז נכנס לטראנס שהיה הסמל המסחרי שלו והחל להתהלך בבית הדפוס, כשהוא מתבונן בתשומת לב לתוך עיניהם של עובדים מפוחדים. תשעים דקות לאחר מכן, האנוסן זיהה את החשודים ולמעשה איתר את מקום הימצאם של השטרות הגנובים.

היה זה ניצחון עבור איש הפלא על אף שהמשטרה הווינאית מחתה שגם הם כבר גילו את זהותם של החשודים ושהם עמדו לשלוח הודאות חתומות. הן העיתונים והן בכירים בבנק התעלמו מטענתו של מפקח המשטרה. האנוסן, כך טענו, פתר את הפשע באמצעות טלפתיה וסוג הגילוי המיוחד שלו שנקרא לֶבָּשָה, טכניקה שלטענת אומן הראייה העל-חושית "הדני" נרכשה מרופאי אליל בחבש (אתיופיה).

האנוסן קיבל פרס בסך 4,000 קרונות ומכתב שמעיד על כוחותיו המוכחים של העברת מחשבות וגילוי כסף. אבל תהילתו של האנוסן נמשכה שלושה ימים בלבד. מפקח המשטרה המושפל אסר את קיומם של מופעי היפנוזה בווינה, וכך שלל מרואה הנסתרות המהולל את אמצעי המחייה העיקרי שלו. האנוסן השיב מלחמה על-ידי כתיבת מאמרים סנסציוניים על ספיריטואליזם ותופעות על-טבעיות. הוא נתן את מה שלדבריו היה הדגמות מדעיות, לא הופעות, של היפנוזה ואפילו הפיק סרט שמתעד את מעלליו העל-חושיים.

ב-1921 הזמין סוחר נשק אוסטרי את איש הנסים להתלוות אליו לאתונה. שם האנוסן היה עתיד לשכנע את שר המלחמה היווני לרכוש את הארטילריה הפגומה של איש העסקים ומאה קרונות עמוסים בעודפי תחמושת שפג תוקפם. הוא היה אמור להשיג זאת באמצעות מניפולציות מנטליות. התוצאות היו הרות אסון והאנוסן נמלט לסלוניקי, שם הגביל את עצמו לתכסיסים של טלפתיה וקריאה בכף היד.

עד מהרה הוא סייר בכל המזרח הקרוב כשהוא מארגן סיאנסים, ערבים פרטיים של תורת הנסתר עבור קצינים קולוניאליים ומשפחותיהם, מייעץ לגורמים נפשעים מקומיים ומבריח חשיש. בדמשק הוא הוחזק תמורת כופר בידי גנגסטרים סוריים; המשטרה הקולוניאלית האיטלקית ברודוס אסרה אותו ולאחר מכן גירשה אותו בחשד למעשי מרמה וריגול לטובת ממשלת יוון היריבה. פעם אחת הוא הוחזק כבן ערובה על-ידי קהל סורי במשך 82 שעות, עד שהוא היפנט בהצלחה אחד מהם וגרם לו לאבד את ההכרה.

בפלשתינה היהודית, האנוסן נהנה מהצלחה אומנותית ופיננסית מסחררת, כשהוא מופיע בקברטים ובתיאטראות בתל-אביב ובירושלים בפני קהל מהגרים מאירופה. בקיבוץ, האנוסן התעקש לדבר בעברית קלוקלת, שפה שהוא בקושי זכר מילדותו, אבל עד מהרה שוכנע על-ידי החלוצים הציוניים הנלהבים להמשיך בגרמנית שלו עם המבטא הווינאי.

היתה זאת תקופה ממושכת, כשנתיים וחצי, שלאחר מכן האנוסן יתייחס אליה לעתים קרובות עם הרגשות חזקות של נוסטלגיה וגאווה משועשעת. עם זאת, האנוסן לא רק נסע למקומות אקזוטיים כאומן, הוא היה גם תלמיד של עולם הפנטזיה.

באוראן (עיר באלג'יריה), הוא התבונן בקבוצה של פקירים סוּפיים שביצעו מעללים על-אנושיים כשהם בטראנס. בשוק בבגדד, האנוסן ביצע תצוגות סנסציוניות של בליעת אש ואת אשליית "עץ המנגו".

המלחמות נגד ברייטבארט

עכשיו, כשהוא בן 33, הקוסם הנודד חזר לווינה אהובתו. הכוכב הגדול באותו זמן היה זיגמונד ברייטבארט. ברייטבארט היה בנו של נפח יהודי מהעיר הפולנית לודז', והפך לגיבור גדול מהחיים בעיני קהילת היהודים המתפתחת של העיר וכן היה מקור לסקרנות קדחתנית מצד השאר. ברייטבארט קוּדם כ"פלא הדורות", "מלך הברזל" ו"שמשון המודרני", וכופף מוטות מתכת עבים לצורת פרסה או פיתל אותם בצורה לוליינית. בידיו החשופות, הענק מגליציה החדיר במכה מסמרי ברזל לתוך לוחות עץ מוצקים. מרשים אפילו יותר מזה היה המופע, שהיה סימן ההיכר של ברייטבארט, שבו חברי הקבוצה שלו הצעידו חיות על חזהו הרחב בשעה שגבו נח על מיטת מסמרים.

הצופים הווינאים כמעט לא הצליחו לרסן את עצמם בהופעות האלה. מעולם לא היה איש חזק בהיסטוריה המודרנית שהפגין מערך כזה של מעשי גבורה על-אנושיים או שצבר כזו נהירה מסורה אחריו.

רק לאדם אחד בכל וינה היתה החוצפה להתריס נגד פלא הדורות: אריק יאן האנוסן.

כשהוא מופיע כקורא מחשבות בערב שבו הופיע גם ברייטבארט, האנוסן קם ממקומו בכעס לשמע התשואות שקיבל הפולני החזק. הופעתו של ברייטבארט היתה ללא דופי, אבל רוב תצוגות הכוח שלו היו רק מעט יותר מפעלולים של קרנבל בתוספת נגיעות של מוזיקה ותאורה תיאטרלית. מה שהנפח לשעבר הביא לבמה, מעבר להרבה דרמה, היה אירוטיקה. מבנהו האתלטי, שריריו המעוצבים ופניו הנאות עוררו את הקהל הצמא לתחושות.
ברייטבארט נטף מיניות.

זישה ברייטברט

זישה ברייטבארט – איש השרירים

כשהוא מתחיל ביום השנה החדשה של 1923, האנוסן הפיץ שורה של פרסומות שגינו את השמשון החדש. לטענתו של האנוסן, כל אחד היה יכול להעתיק את מפגני הכוח כביכול של ברייטבארט: אפילו בחורה וינאית שברירית ונאה.

האנוסן בחר תופרת יהודיה נאה, מרתה קון, ומיד הפך אותה ל"מרתה פארה", "מלכת הרצון". במשך ארבעה שבועות סוערים, הוא אימן אותה להיות "האישה החזקה ביותר בעולם".

בהופעתה הראשונה, למעשה, העתיקה פארה את כל המופע של ברייטבארט תחת השפעת כוחותיו ההיפנוטיים כביכול של האנוסן. היא ביתקה שלשלאות פלדה בשיניה, תקעה מסמרים בידיה החשופות, נשאה על גופה משטח עם שבעה גברים כבדים כשגופה נח על לוח עם מסמרים. אבל יותר מכל, מרתה פארה הביאה נשיות שברירית ורוח נעורים לערב של ביקורת שפלה ותיאטרליות מפחידה.

הקהל עצר את נשימתו הקולקטיבית בתהייה איך ייתכן שבחורה שברירית ודמוית בובה בת 19 תוכל לשרוד את המבחן המסוכן יותר הבא. ההופעה גם העבירה את המסר של עליונות הפסיכולוגיה הגברית, כשדמותו השולטת של האנוסן לעולם לא יוצאת את גבולות הבמה.

חסידיו של ברייטבארט לא בזבזו זמן והגיבו לעלבון של האנוסן. בערב הפתיחה הם ניסו לעצור את ההתרחשויות. לבסוף, שופט וינאי גירש את האנוסן מעיר מולדתו לתקופה של עשר שנים.

מכיוון שגדל בפרוסניץ, שהיתה עכשיו חלק מהרפובליקה העצמאית החדשה של צ'כוסלובקיה, האנוסן מצא את עצמו בן לארץ שקשריו אליה היו מעטים מאוד. בנוסף לכך, היה ברשותו דרכון שכתוב בשפה שאותה בקושי היה מסוגל לפענח.

האנוסן ומרתה עלו על רכבת לבודפשט, שם עדיין היתה לקהילה דוברת הגרמנית השפעה תרבותית, למרות דרישותיהם של לאומנים הונגריים, מנהיגי הכנסייה ואנטישמים מקומיים. האנוסן ארגן מספר מופעים באולמות קטנים בבודפשט אבל המזל הרע שלו המשיך במלוא הכוח.

מרתה המתוקה התאהבה באדם הונגרי מעסקי השעשועים, שגנב את האביזרים של האישה החזקה והנחשקת של המאסטרו יחד עם האישה החזקה עצמה. באותו שבוע, הארכיבישוף הלאומני של בודפשט הכריז שמופעי הבמה של האנוסן הם חילול הקודש. העיתונים דיווחו שהאנוסן היפנט מתנדב ביש מזל וגרם לו להאמין שהוא ישו שממסמרים אותו לצלב. כשהדם החל לנזול באופן בלתי מוסבר מכפות ידיו של האיש, הצופים רקעו ברגליהם כלא מאמינים.

האנוסן מצא פארה חדשה והפליג לאמריקה. ההופעות שלהם היו אסון. לאחר מספר שבועות, המאסטרו חזר לאירופה. פארה השנייה נשארה מאחור.

המסתורין החדש

 

 

ב-1925 אריק יאן האנוסן פתח בקריירה חדשה: המציג של אנשים חריגים. בהתחלה אלה היו פשוט תצוגות של כוח עמידה פיזי – משקולות כבדות שהונחו על בטנם של פקירים גרמנים שנדחפו כשגבם נשען על משטחים עם מסמרים, ומאוחר יותר קבירת אנשים חיים בארונות קבורה אטומים.

האנוסן ארגן שורת מופעים של "אומני רעב", גברים ונשים שצמו במשך שבועות בכלובי זכוכית – עד שהתגלה שאחד מהם העלה 4 ק"ג בשבי המבודד. בהמבורג, האנוסן מצא את "איש ההרים" פול דיבל – פקיר גרמני שהיה מסוגל להזיל דמעות מדממות מרצון.

במהלך השנים חסרות המנוחה של שוטטות לכאן ולכאן וקשיים, האנוסן המשיך במחקרו המחשבתי והמעשי אל תוך הקסמים והנפלאות האותנטיים. הוא ערך מחקר אינטנסיבי של כל אומנויות תורת הנסתר, במיוחד גרפולוגיה וקריאה בכף היד.

כאשר שותפו הנאמן לעסקים נפטר באורח בלתי צפוי בפראג, האנוסן החליף אותו באריך יון, איש הקידום הוותיק של ברייטבארט וציר עיקרי של ההתאחדות הציונית בצ'כוסלובקיה. יון עזר להאנוסן להמציא מחדש את מעללי הראייה העל-חושית שלו ואת נוכחותו הבימתית.

יחד הם מתחו ביקורת על הנהלים המיסטיים של מאדאם דגמה, מגדת עתידות ברמה נמוכה. עם הרבה פחות מיומנות מזו של האנוסן, היא היתה מסוגלת לרתק את הקהל בערב של הוקוס-פוקוס מסתורי וגילוי עתידות שגרתי.

מה שריגש את הציבור, הזכיר יון למעסיקו החדש, לא היה הרצאות על קרניים טלפתיות בלתי נראות או תצוגות טרחניות של זריזות ידיים מהמאה התשע-עשרה. הצופים בעיירות הקטנות רצו מעללים של ראייה על-חושית שמבוצעים עליהם – פרשיות האהבה שלהם מהעבר, הצלחות עסקיות בעתיד, תנודות בשוק המניות, מרפא למצבים רפואיים, כל דבר משמעותי בנוגע לחייהם המשעממים אם כי לא ודאיים.

האנוסן הבין מיד את הרמז שבעצתו של יון והחל לעבד מיד מופע שונה לגמרי. הוא כלל גרפולוגיה, טראנס היפנוטי, קריאת שרירים, קריאה בכף היד, ניתוח אסטרולוגי, וחפץ דמוי מחרוזת תפילות שנקרא גומבולוי, בתוך תוכנית סנסציונית של העברת מחשבות, גילוי פשעים, חיזוי פנים-מול-פנים ופסיכומטריה – הסבר על-חושי על ההיסטוריה של חפצים אישיים וישנים.

על הבמה ובחדרי מלון פרטיים, האנוסן לקח על עצמו את התפקיד של איש חזון, רואה נסתרות בעל יכולות להסתכל אל תוך העולמות של העבר והעתיד שאין שני לו, נביא אמיתי שעושה נפלאות. האנוסן חידש את כל המופעים היעילים ותכסיסיו המוכחים מעיסוקו הוותיק כאיש במה. עם אנרגיה מחודשת, הוא עלה על הבמה ושכנע את הקהלים המשולהבים ברחבי מרכז אירופה שהוא היה מסוגל לבצע את כל המעללים העל-אנושיים.

כשהוא מתהלך ברחבי האודיטוריום, יון לקח מעטפות מצופים נלהבים שקיבלו הנחייה לכתוב שאלות פרטיות או את מועד התרחשותם ומיקומם של אירועים אישיים חשובים, ולשים אותן בתוך התיקיות האטומות. באמצעות רוטינה של התרברבויות, התלוצצויות ומראית עין של אדישות, יון גילה את תוכנן הסמוי ואותת את המידע אל המאסטר שלו שעמד על הבמה.

כמו אל יודע-כל, האנוסן ציטט את השאלות החבויות או את אירועי העבר שנתחבו אל תוך המעטפות שהיו עכשיו סגורות. הצופים פעורי העיניים מיהרו לאשר את ניחושיו המיסטיים של רואה הנסתרות וכמעט תמיד קיבלו את מסקנותיו שהיו לא מהעולם הזה. האנוסן הותיר אחריו הלם בזמן שהוא חזה את הגחמות הפיננסיות של עיסוקיהם בהצלחה מדהימה, פירש את אישיותם דרך כתב-ידם ומיפה את ההורוסקופ שלהם. הוא אפילו ריפא ילד שגמגם מבטן ומלידה בסשן אחד של רגרסיה של גיל תחת היפנוזה.

"האיש שאינו טועה לעולם"

האנוסן נחשב כמעט תמיד לאומן וטלפת מגוון ומיומן. עם זאת, מעטים היו המבקרים והצופים שהציבו אותו בשורה הראשונה של קוסמים שהדהימו ושעשעו את הקהל האירופי בהיכלות המוזיקה הגדולים ובמות הוודביל של אירופה. היה בהחלט משהו שונה לגבי אריק יאן האנוסן. הראשון שבהם הוא שהיה קשה להגדיר אותו.

באופן טיפוסי, קוסם או אומן ראייה על-חושית שמופיעים על הבמה יצרו אישיות או אווירה ברורות כאשר הוא או היא הופיעו על הבמה. המוזיקה, התאורה, התפאורה ובמיוחד התלבושת, יידעו את הקהל במידה רבה למה לצפות. אומן שמופיע עם כוונות רציניות ומסתוריות עשוי להיכנס עם ערפל מסתורי או באופן בלתי צפוי מתוך ארון דמוי מראה; אומן מהסוג הקומי עשוי להתחיל עם תקלה או לזנק מתוך הבור של התזמורת, כשהוא לבוש בצורה לא הולמת וכן הלאה.

האנוסן עשה רבות כדי לגרום לאנשים להאמין שיש לו קשר בלתי אמצעי עם כוחות אפלים

האנוסן עשה רבות כדי לגרום לאנשים להאמין שיש לו קשר בלתי אמצעי עם כוחות אפלים

האנוסן לא התאים לאף אחת מההגדרות הללו. מצב הרוח שלו בדרך כלל נע בחדות מרציני למשעשע למלגלג למדהים למסתורי. אריק היה יכול להיות ספקן, לתת מונולוג קומי, להיות פרופסור מרתק במסע, להיות נוכל ידידותי. עם זאת, הוא תמיד סיים את המופע שלו בהטעייה חסרת בושה, כאילו הוא עצמו נעשה פתאום מודע לכוחותיו הנסתרים – נושא שלפני כן הוא הסביר אותו באופן מדעי ולאחר מכן השתעשע בו במשך 40 דקות.

האנוסן בחן את הצופים שלו בתשומת לב רבה. כמעט כולם, ובעיקר הציניים שבהם, רצו להאמין בכוחות הבלתי נראים והלא יתוארו של השכל האנושי ויכולתו לתקשר דרך זמן ומרחב. ללא קסם מהסוג הזה לא היתה יכולה להיות שום דת, שום נשמה, שום משמעות מעבר לתשוקות ולמאבקים אלא רק מניפולציות ציניות. עבור אנשי מרכז אירופה של המאה העשרים, אריק סימל אמונה על-ידי מיזוג מלומד בין מדע פופולארי וזריזות ידיים על הבמה, מעורבות אישית עם הקהל והומור אופייני. מה שמיזג בין כל אלה היה ביטחונו העצמי הנועז. אריק הרגיש שהיתה זאת האמונה שלו ביכולותיו המסתוריות, בעיקר תחת לחץ, שיצרה לעתים את הקסם האמיתי ואת הניחושים המדויקים.

להבדיל מרוב אומני החושים, האנוסן נהג באובייקטים שלו באופן מרוסן ובחיבה רק לעתים רחוקות. עבורו, הם היו ילדים תועים שהשתוקקו למשמעת, עונשים, אדון שאותו הם יוכלו לרַצות; נשמות אבודות שמחפשות אחר מנהיג שיפקוד עליהם, שהמחמאות והאיומים התכופים מצדו הראו שהוא באמת דואג להם.

בנוסף לכך, רוב מעלליו של האנוסן הושגו באמצעות עוזרים בתשלום. שבועות לפני שנערך מופע, הם היו מגלים מידע בנוגע לצופים פוטנציאליים או אירועים מרתקים מכפרים קטנים או משיחות בטלות עם חברי הקהל (או עם האישה שאחראית על המעילים בכניסה) לפני המופע או בהפסקה. לאחר מכן יון היה יכול לציין את הסודות של הקהל מצדו האחורי של האולם.

אם האנוסן עוכב על-ידי ועדה מפקחת, העוזר היה כותב את ההודעה על סיגריות מגולגלות שהושארו בחדר מאחורי הקלעים או על שולחנו של הקוסם במהלך ההפסקה. מאחורי הקלעים או במהלך ההופעה, אריק היה יכול לקרוא את ההודעה שעל הסיגריה ואז להשמיד את הראיה על-ידי כך שהוא היה מצית אותה.

נראה היה כאילו לא היה דבר שאיש הנסים לא יכול היה לעשות עד שהוא הגיע לעיירה הציורית טפליץ-שנאו שבבוהמיה.

משפט המכשפות האחרון של אירופה

 

ב-11 בפברואר 1928, האנוסן ויון נעצרו בגין הונאה. בשעה שתיים לפנות בוקר, ארבעה אנשי משטרה צ'כים חמושים, בהנהגתו של לדיסלאוס האביצ'ק, פרצו לסוויטה במלון שבו שהה האנוסן וגררו את רואה הנסתרות, יחד עם בן לווייתו, למטה המשטרה המקומית.

בהכריזו ש"אין כזה דבר שנקרא ראייה על-חושית ולפיכך אין כזה דבר שנקרא אומן ראייה על-חושית", הגיש האביצ'ק תביעה בגין התחזות פושעת נגד האנוסן ויון. הם נכלאו בכלא צבאי טחוב במרכז העיירה.

יון שוחרר תוך זמן קצר, אבל מעצרו של האנוסן בן ה-40 הוארך בשלושה שבועות נוספים ללא כל התחייבות. במהלך אותו הזמן, ניסו הרשויות הצ'כיות לפתח תביעה סבוכה נגד אומן הראייה העל-חושית כביכול האנוסן-שטיינשניידר. הם הצליחו לאסוף בסופו של דבר 34 אזרחים צ'כים שיעידו נגדו. מאוחר יותר הצטרפו אליהם שישה תובעים נוספים.

ההליכים החלו בלייטמריץ ימים ספורים לאחר שהאנוסן שילם ערבות גבוהה ושוחרר לבסוף מתאו בכלא. המשפט עצמו ועניינים רבים אחרים הקשורים אליו נמשכו על פני שנתיים וחצי עם קרוב למאה עדים ושלוש חקירות מדעיות.

הדבר שהבלש האביצ'ק וצוותו היוקרתי לא ציפו לו היה התמיכה הסוערת והעצומה שניתנה ל"אשף כל הזמנים".

יותר מ-400 תומכים צ'כים של האנוסן הציעו לכתוב תצהירים ידידותיים או להופיע כעדים להגנתו. הקהילה היהודית המשגשגת של לייטמריץ אפילו יצרה קרן כדי לסייע לאיש הנסים, שהפאן-גרמניים האנטגוניסטים המקומיים גינו אותו בתור "הנוכל היהודי האנוסן". תלמידי בית-ספר ומסעדנים שפתחו את לבם, שהציעו לו ארוחות בחינם, פנו אל איש המגיה השחורה הנאשם בתור "מאסטר".

כתבים מהעיתונים ומהרדיו מכל מקום בעולם, כולל אמריקה, מילאו את כל המלונות ואכסניות התיירים של לייטמריץ.

משפט המכשפות האחרון של אירופה עמד להתרחש.

בסופו של דבר התביעה הסתמכה על עדות מצד פסיכולוגים צ'כים וגרמנים מומחים. האנוסן עבר מבחנים מחמירים בקשר ליכולותיו העל-טבעיות שאותן ייחס לעצמו. אבל כשהוכרז כי האנוסן צודק רק ב-75 עד 80 אחוזים מהתגובות שלו, שני הצדדים השתמשו בזה כהוכחה חותכת באשר לעמדתם החוקית: כלומר, האנוסן באמת היה שרלטן עם סטטיסטיקה של הרבה מאוד מזל או שהאנוסן הוכיח מעבר לכל ספק, בסביבה מבוקרת, את תעוזתו המנטלית יוצאת הדופן.

עד האביב של 1930, הלך והתברר שמשפטו של אריק יאן האנוסן היה לא יותר מאשר שיפוט מדעי ומשפטי בקשר לשאלת קיומם של כוחות על-טבעיים. על מנת לפרוץ את הסכר המשפטי הזה, האנוסן הציע להציג את כישוריו כאומן ראייה על-חושית באולם בית-המשפט של לייטמריץ. השופטים וצוות התביעה הסכימו במהירות זה אחר זה. והיתה זו הפעם ההיא בלייטמריץ שבה אריק יאן האנוסן נכנס בסופו של דבר לדפי ההיסטוריה.

בתצוגה נועזת של "תאמינו או לא", האנוסן נכנס אל תוך האולם המלא כשהוא אוחז בגומבולוי שלו. עוזר קשר סרט על עיניו ודחף גושי כותנה לתוך אוזניו. פקיד של בית-המשפט ואחד מעורכי-הדין יצאו מהדלת הסמוכה והחביאו מפתח על אדן החלון החיצוני. לאחר שהם חזרו לדוכן השופט, האנוסן הניח את ידו על מרפקו של הפקיד וביקש ממנו להתרכז במקום הימצאו של החפץ החבוי. האנוסן דחף את האיש קדימה אל החדר הסמוך. לאחר חמש דקות האנוסן חזר עם ארשת ניצחון כשהוא אוחז במפתח.

הצופים באולם הריעו בצורה כל-כך קולנית שהשופט הראשי איים לפנות את האולם.

לאחר מכן הגיעה הדגמה של יכולת על-טבעית בניתוח כתב-יד.

האנוסן ביקש מהשופט לבחור בשלושה אנשים בולטים ולתת להם לחתום את שמם ולרשום שתי מילים מבחירתם על לוח. בצורה מדויקת להפליא, האנוסן סיכם את סוגי האישיות הבסיסית וההיסטוריה של כל אחת מהחתימות. למרות שניתוחיו של האנוסן נטו לעבר המעורפל והנדוש, האיפיון של עורך-הדין של התביעה, האנס באסלר, היה מדהים.

לאחר שבחן את הטקסט של באסלר במשך כמה דקות, האנוסן הכריז שהאדם הזה הוא נהנתן סמוי; שהוא סבל קשות מפרשיית אהבים טראגית בנעוריו; שהמקצוע שלו היה כרוך בחוק למרות שהיתה לו אובססיה לחיק הטבע; שהוא היה אספן נלהב של חפצים קטנים; שבשנים 1917 ו-1918 הוא עבר כמה משברי אמון; ולבסוף, חיבתו לחיות קטנות היתה כה גדולה כך שהוא היה מעדיף לסכן את חייו מאשר לדרוס חיה שחוצה את הכביש.

באסלר היה מסוחרר מרוב הלם. כל מה שהאנוסן אמר היה נכון חוץ מהחלק שדיבר על חיות. אביו של באסלר השביע אותו אף פעם לא להחזיק חיות אצלו בבית ובאסלר הבוגר המשיך להתחייב לשבועת הילדות הזאת.

צוות התביעה וצוות ההגנה כאחד הוכו תדהמה והצופים עצרו את נשימתם. השופט לא אמר דבר. על אף שהעישון היה אסור בהיכלות הצדק, האנוסן הצית לעצמו סיגריה. הוא ידע שהוא ניצח זה עתה את המשפט של תקופתו בדרך הדרמטית ביותר שניתן להעלות על הדעת.

ב-27 במאי 1930, השופט של לייטמריץ זיכה את האנוסן מכל האשמות של התחזות פושעת, מלבד התואר "פרופסור" שבו השתמש בפליירים שלו. הפסיקה של לייטמריץ בקשר לשאלה האם להאנוסן באמת היתה יכולת ראייה על-חושית היתה די לא ברורה, ו-182 עמודי הפרוטוקול התעלמו במידה רבה מההיבט הרגשי, אבל זה לא מנע מעיתונאים נרגשים להגיע למסקנות אישיות משלהם.

כתבות שער סנסציוניות הופיעו במשך כמה הימים הבאים:"נס בלייטמריץ"  "ראייה על-חושית קיימת!"  "אושר באופן חוקי: האנוסן יכול להביט אל תוך העתיד."  "בית-המשפט קבע: אדם זה יודע הכול!" 

האנוסן כתב מאוחר יותר ש-27 במאי 1930 היה היום המאושר בחייו.

אומן הראייה העל-חושית המוביל של ברלין

יחד עם אישתו השלישית, פריצי, האנוסן עלה על רכבת במחלקה הראשונה לברלין, העיר הגדולה באירופה. היא עמדה להיות יעדו הסופי של האנוסן והמפגש השני והאחרון שלו עם ההיסטוריה.

ברלין, מטרופולין דינמי עם אוכלוסייה של ארבעה מיליון תושבים, היתה מרכז בינלאומי של פיננסים, אומנות גרפית, מו"לים, הספקת סחורות המונית, אופנה, אדריכלות הבאוהאוס, קולנוע אוונגרדי ותיאטרון מוזיקלי. היא גם התפארה בחיי לילה שלא היה שני להם לפני כן ולאחר מכן – עם מאות מסעדות, מועדוני ריקודים נועזים, קברטים ומועדוני לילה. התרבות האירוטית שלה כללה כ-120 טרקלינים ואולמות ריקודים להומואים ולסביות.

האנוסן לא בזבז זמן והחל לבסס את עצמו. הוא שכר את גיאורג לוראנט, אחיו של אחד מהמו"לים החשובים ביותר בגרמניה, ואת איסמט דזינו, כלבויניק בוסני, בתור מזכירו ויד ימינו. האנוסן, שהתמלא בחיוניות מחודשת, השתוקק לכבוש את ברלין בסערה בכל החזיתות. אבל יועציו האיצו בו לנקוט גישה זהירה יותר.

העניין הגרמני בתורת הנסתר ובעל-טבעי הסתכם בעשרות ואפילו מאות אלפי תומכים חדשים ומאמינים להוטים ונרגשים. העריכו כי בברלין עצמה ישנם כ-20,000 מגידי עתידות, אסטרולוגים, קוראים בקלפי טארוט, מהפנטים, אנשים שהתבוננו בכדורי בדולח, פקירים, מרפאים בכוח האמונה, סטיגמטיסטים, מומחים ליוגה, קוראים בכף היד, מנהיגי אחוות מיסטיות לבושים בצורה ביזארית וכן כתות דתיות שהאמינו ביום הדין.

להאנוסן היתה תחרות רבה.

עד מהרה הוא הדיח ממעמדם את כל הצוענים ואת כל המסמריסטים והתמהוניים מדרגה נמוכה, ולא משנה עד כמה גדול היה קהל המעריצים שהם הצליחו לצבור לעצמם.

יוזף וייסנברג היה אחד מהם. בגיל 70, הוא יצר אימפריה גדולה של תורת הנסתר, שנקראה כת ירושלים החדשה, שכללה בתי תפילה, בתי ריפוי, פרסומים ועיתונים שונים, שהיללו את המייסד שהיה מעין אל בדמות אדם, וכן מוזיאון שנוהל על-ידי בתו ומושבה חקלאית לנופש מחוץ לברלין. בנוסף לכך, וייסנברג קידם מותג משלו של צרכי מזון הוליסטיים, שהוא קיווה למכור כ-100,000 יחידות מהם.

מי שהיווה צרות גדולות יותר עבור האנוסן וחבורתו היו פעילויותיו של הפאראפסיכולוג מקס מקה. כשהוא מכתיר את עצמו "אומן הראייה העל-חושית של ברלין", מקה צבר לעצמו תמיכה בקרב הקליקות הראוותניות של העיר וקרדיט מפתיע בקרב העיתונאים והכתבים חסרי הרגישות של ברלין.

בדומה להאנוסן, מקה היה מעט ידוע לשמצה מבחינה בינלאומית. במאמר שפורסם מטעם United Press International נטען כי מקה הביס את הבנקים בצורה משכנעת במהלך סיור בבתי הקזינו של מונטה קרלו ב-1929. יכולות הראייה העל-חושית שלו נבחנו לפחות כמספר הפעמים שבהן נבחן האנוסן, אבל למקה היה מראה חיצוני כובש של כוכב קולנוע או מתאגרף צמרת וקסם חלקלק באותה המידה.

בנוסף לכך, החונך החדש של מקה היה לא פחות מאשר אריך יון, מזכירו ונאמנו של האנוסן לשעבר. האמרגן לשעבר שאימן בעבר את ברייטבארט, יריב ותיק נוסף של האשף הדני. האנוסן לא ראה את יון מאז ימי לייטמריץ המוקדמים שבהם נפרדו דרכיהם בצורה חריפה.

יון היה ללא ספק אויב מפחיד שהיה שותף לכל הטריקים והמזימות המזויפות של האנוסן. יון גם החזיק ברשותו מסמכים שהיו יכולים להכניס את האנוסן לכלא בחמש מדינות.

בשדרת קירפורשטרדאם המסוגננת, האנוסן פתח עסק פרטי לייעוץ, שם הוא הדהים, ייעץ, ריפא והתחבר עם הרבה ברלינאים עשירים ומיוחדים. המחירים שלו היו מופקעים לפי כל אמת מידה אבל יצא לו שם טוב ברחוב, שם טוב מאוד.

עד מהרה נמנו על החוג הפנימי של האנוסן אנשי האליטה התרבותית של העיר: הזמר והאמרגן ליאו סלזאק, איש האופרה המפורסם ריכארד טאובר, כוכבת הקולנוע ליליאן הארווי, המחזאי האקספרסיוניסט ארנסט טולר, והשחקן היהודי-הונגרי שהיה אז על סף פריצה, פיטר לורה, שראה בהאנוסן בן לווייה נאמן.

כשהוא מופיע בבמות המפורסמות של ברלין, מייעץ לאזרחים העשירים והמהוללים שלה, מגיח כשיחת היום בכותרות של כל עיתוניה ושבועוניה, האנוסן היה לבסוף היכן שהוא רצה כל הזמן להיות: בכל מקום.

אבל זה לא הספיק. האיש מפרוסניץ רצה אפילו יותר.

הוא רכש מוסד לחולי נפש ובו הציע קשת של סוגי מרפא נסתרים. הוא המציא קרם הורמונלי להגברת כוח הגברא ותשוקה נשית. המיליונים החדשים שהרוויח קנו עבורו מכוניות מפוארות, שבע דירות, ויאכטה שהיתה גדולה יותר מזו שכל בן למשפחת רוקפלר היה יכול להעלות בדעתו.

בעולם חיי הלילה של ברלין, האנוסן נודע מיד לפי להקת השחקניות המהממות שהקיפה אותו, כל אחת יותר יפה מהשנייה, וכל אחת מהן מעוטרת במערך שלם של תכשיטים ולבושה בשמלה חושפנית שהמאסטר עיצב בעצמו. סוללה מסוכנת של שומרי ראש חמושים באקדחים במעילים חומים וקצרים הקיפה אותו.

על סיפון היאכטה שלו, "אורסל IV", האנוסן הצעיד את מלוא עושרו בצורה מוגזמת. סעודות ראוותניות עם סמים שאפילו הברלינאים המתוחכמים ביותר לא שמעו עליהם היו עניין יומיומי. נשים עירומות ובחורים מכל ארץ התחככו בחוג הנבחרים של האנוסן ומאוחר יותר הציגו מופעים מדהימים כאשר המאסטר היה עסוק בענייניו האישיים.

אחת המיומנויות הגדולות והחזקות של האנוסן היתה היכולת להשפיע באמצעות היפנוזה.

אחת המיומנויות הגדולות והחזקות של האנוסן היתה היכולת להשפיע באמצעות היפנוזה.

עם זאת, האנוסן רצה שייקחו אותו ברצינות. בדומה לאנשים אחרים שהשיגו הצלחות בן-לילה ללא השכלה פורמלית, האנוסן השתוקק לכבוד שרוחשים למלומדים ולאינטלקטואלים. הוא הופיע בתדירות מסוימת ברדיו הגרמני ונתן לצלם אותו לסרטים ולראיין אותו. הוא הכתיב ספר שלם של פנטזיה מדעית על הרס העיר ניו-יורק בשעה שהיה בטראנס. האנוסן הרצה על עניינים פיננסיים מורכבים בתכנון המדינה וכן על דברים שהיוו כביכול פריצת דרך מדעית, בעיקר צילומי טלוויזיה ונשק רדיואקטיבי.

האנוסן ביקש להיות ידוע לא כאומן ראייה על-חושית מהולל, אלא כאומן ואיש חברה.

בקיץ של 1931, האנוסן רכש בית דפוס בברסלאו שבו הוא היה עתיד להוציא לאור את המגזין שלו על תורת הנסתר. להבדיל ממתחריו, האנוסן יעד אותו לקהל הקוראים הרחב מהמעמד הבינוני.

'מגזין האנוסן' כלל עניינים של עזרה עצמית וכן סיפורים אנושיים ומעניינים שעוצבו בסגנון צעקני כמו זה של צהובונים וגרפיקה משעשעת, וכן פוטומונטאז'ים מתוכננים היטב.

כותבים ואומנים בולטים כגון גרהרד האופטמן, האנס אוורס וקונראד ויידט סיפקו סיפורים על ההתנסויות שלהם בעל-טבעי. תומס מאן, הסופר המפורסם של אותה תקופה שזכה בפרס נובל, תרם באופן עקבי. עודדו את המנויים להגיש את מועמדותם ל"אגודת האנוסן", שבה הוצעו כרטיסים למופעים של האנוסן ופריטים כגון תקליט במהירות 78 בהנחה של חמישים אחוזים. סדנאות וקבוצות דיון בנושא ראייה על-חושית נוצרו מסביב למגזין.

בינואר 1932, האנוסן הוסיף להוצאה לאור שלו צהובון חדש בשם Berliner Woche ("השבוע בברלין"). מכיוון ששמו היה דומה מאוד לשבועון ברלינאי מבוסס היטב, הוא נאלץ לשנות את שמו מספר פעמים. תחת כל כותרת, המיזם הוכיח את עצמו כהצלחה מסחררת. התפוצה של Hanussen Zeitung הרקיעה מ-8,000 ל-140,000 עותקים תוך תשעה חודשים בלבד.

אמת, הדיון על אמינות כוחותיו הכל-יכולים של האנוסן עלה על שפתיו של כל ברלינאי, אבל במסלול המרוצים, בשוק המניות, באולמות המופעים וכן בחדרי הייעוץ, להאנוסן היה מגע של מידאס.

עם זאת, תשוקתו של האנוסן לכבוד חברתי עדיין לא באה על סיפוקה. על אף הפופולאריות וההשפעה העצומות, הגדול מכולם בעל הייחוס הדני עדיין היה איש מופעים פשוט. הבוז שהוא הפגין לעתים כלפי קהל המעריצים שלו היה קרוב לוודאי מכוון כלפי עצמו באותה מידה. וככל שצמח ההון של האנוסן, כך צנח ההון של גרמניה.

המשבר הכלכלי שפרץ ב-1929 עדיין לא נעצר. בנקים מבוססים היטב סגרו את שעריהם לצמיתות. פשיטות הרגל בקרב המעמד הבינוני ובעלי נכסים הרקיעו שחקים. תעשיינים לא יציבים מחבל רוהר האטו את הייצור. והדבר שהיווה את האיום הגדול ביותר למרקם החברתי המעורער היה אחוזי אבטלה ששילשו את עצמם; שמונה מיליון עובדים גרמנים היו עכשיו חסרי עבודה או אמצעי הישרדות בסיסיים.

התהליך הפוליטי קפא על שמריו. ברייכסטאג הלאומי ובאסיפות המקומיות, המפלגות השונות הציעו פתרונות מועטים שהחזיקו מעמד. ההתכתשויות במעמדות הרמים ביטלו לבסוף באופן בלתי נמנע כל פתרון בנאלי לטווח קצר שהבירוקרטים בעלי התושייה הצליחו לרקוח. הצדדים לא הצליחו כלל להגיע לעמק השווה משום שהקבינט של הקואליציה התחלף כמעט מדי חודש, והצבעות אי-האמון ברייכסטאג הפכו להיות הנושא העיקרי על סדר היום.

הציבור הגרמני הגיב לקיפאון בדרכים ייחודיות ולעתים לא צפויות. מחפשי ריגושים מהערים הגדולות הגבירו את חיפושם אחר הנאות מהדלת האחורית. אלה שנשחקו הן ממהיבט החומרי והן מההיבט הרוחני על-ידי התוהו ובוהו בקרב האזרחים, נמשכו בצורה מסוכנת אל בין זרועותיהם המפתות של קנאים דתיים ונביאי שוא כמו וייסנברג ותרזה נוימן.

אחרים, עשרות מיליונים מהם, גויסו למפלגות הקיצוניות בשוליים הפוליטים או הביעו תמיכה בהן. יותר משלושה מיליון פועלים גרמנים מילטנטיים מילאו את שורותיה של המפלגה הקומוניסטית הגרמנית.

הנאציונל סוציאליסטים של אדולף היטלר עשו אף יותר מזה, בהעלותם את מספר החברים שלהם ברייכסטאג ב-1930 ל-107 חברים. לפני כן ישבו רק 12 נציגים של בעלי החולצות החומות בגוף הנעלה הזה. תוך שנתיים בלבד, התנועה הנאצית הקיצונית הגדילה את כוחה בבחירות פי תשעה, או בשבעה מיליון וחצי קולות. המלומדים הפוליטיים עמדו המומים לנוכח מניין הקולות הזה של הרייכסטאג.

הברלינאים המתוחכמים ראו בהיטלר אדם היסטרי בעל מראה של צ'ארלי צ'פלין ואת הקנאים הנאצים בתור מעט יותר מבריונים מפסידנים, שמפיצים שמועות על אידיאולוגיה גזענית חסרת היגיון ועונדים עיטורים זולים בצורת צלב קרס.

אבל עכשיו, ב-1930, מיליציות חמושות היטב של מפלגות הנאצים והקומוניסטים היריבות שרצו ברחובות גרמניה בחופשיות. שתיהן שגשגו מסערה חברתית ומיצירת מהומות בקרב הציבור. מהומות ואלימות רצחנית הלכו אחריהן בכל מקום שבו הן צצו. שירותי הפיקוח המקומיים, כגון הפוליטיקאים הלאומיים, נראו חסרי אונים אל מול האויבים המושבעים של השלטון הדמוקרטי. הצבא איים כל הזמן להשליט מחדש סדר על-ידי שימוש באמצעים יוצאי דופן.

התמיכה בטקטיקה הנאצית נפלה. לקהל הבוחרים היתה מחשבה שנייה על הקמפיין שכלל טרור מתמשך, ופעילותם של אנשי הממון של המפלגה צומצמה בהצלחה עד פברואר 1932. עמדתו הבלתי מתפשרת של היטלר שעליו להתמנות לקנצלר, דבר שהיה נראה בלתי אפשרי הן מבחינה מתמטית והן מבחינה פוליטית, הביאה בעקבותיה עימות גלוי מצד המועצה הפנימית של המפלגה הנאצית. הדיבורים על החלפתו של היטלר כראש המפלגה צברו תאוצה. העתיד לא היה יכול להיראות גרוע יותר עבור הפיהרר הסובל.

להאנוסן, כמו לברלינאים בולטים אחרים, היה יותר מעניין חולף במצב הפוליטי המעורער. הוא התבקש באופן תדיר להביע את דעתו בנושא, והוא כמעט תמיד נתן חיזוי אופטימי על גורלה המהולל של האומה, אבל הוא עצמו מעולם לא נקט בעמדה שמצדדת במישהו באופן ספציפי.

הוא הרגיש שלקורא הטיפוסי של Hanussen Zeitung היה עניין רב יותר בריפוי על-ידי מגנטים או השגת הצלחה ושמחה בנישואין באמצעות השאה היפנוטית. חדשות קשות בצהובון שלו פנו לחשוף את הרגליהן של פרוצות בנות 10 או עובדות מסתוריות בנוגע לחטיפת בנו התינוק של צ'רלס לינדברג. כל זה השתנה ביום ה-25 במרץ 1932, שבו האנוסן פרסם אות אזהרה לגבי הבחירות הבאות.

נביא הרייך השלישי

באותיות ארגמן בוהקות, השבועון בנושאי ידע אזוטרי העלה לכותרתו את הגילוי הסנסציוני החדש ביותר שלו:

"האנוסן בטראנס חוזה את עתידו של היטלר".

סיפור השער טען, בפרוזה הנרגשת האופיינית לו, שאדולף היטלר, צייר הבתים האוסטרי שעדיין לא היו בידיו מסמכי אזרחות גרמנית, ימונה לתפקיד הקנצלר של הרייך בדיוק תוך שנה אחת. בנוסף לכך, על פי החזון המשולהב של האנוסן, יהיו אלה יריביו הרצחניים של היטלר, הינדנבורג ובני בריתו הלאומניים, שימנו את הפיהרר הנאצי לכיסא הריק שהותיר אחריו ביסמרק בתור הקנצלר של הרייך השלישי.

המדור של האנוסן כלל מתקפה קומית ומטורפת על החוכמה הקונבנציונלית וההיגיון הבריא.

ברלינאים שהיו בדרכם לעבודה באותו בוקר, ללא ספק הבחינו בכרזות באדום בוהק בקיוסקים בשכונות שלהם והנידו את ראשיהם בלגלוג. לא מעט מהם בוודאי שמו את ידם על עותק של העיתון הבזוי והנלעג הזה כדי לשעשע את חבריהם למשרד. אף אחד, כך היה נראה, לא התייחס אל הסימן לבאות של האנוסן ברצינות. אף אחד חוץ מהפיהרר עצמו, ששהה במלון קייזרהוף כשהוא מוקף באחרוני ידידיו.

היטלר היה ידוע בתור אדם מתוסבך ביותר ונוירוטי, אפילו באותם זמנים. לאמונתו האיתנה בשליחותו ההיסטורית ולמגלומניה שלו באופן כללי היה קשר הדוק עם הקסם המפתה המדהים של האיש הזה. היטלר שמר על אמונותיו האישיות, לעתים קרובות כנגד כל מציאות אובייקטיבית, על-ידי הסתמכות על כל מיני סמלים שלא מהעולם הזה ואמונות טפלות עממיות ובנאליות שאופייניות לדרום גרמניה.

מתוך שערי הגורל המעורפלים עלה חזון התקופה של האנוסן.

הפיהרר ציין לעצמו להיפגש עם אומן הראייה העל-חושית הדני ולהביע את הכרת התודה החמה שלו.

שום דבר למעשה לא קרה בעקבות ההתראה התמהונית. היטלר הפסיד להינדנבורג בבחירות הבאות לנשיאות בפער של שישה מיליוני קולות, למרות שבנו של הקייזר לשעבר, במדים של ה-SA (מדי הצבא הפרטי של היטלר, Sturm Abteilung – שנודעו בתור חיילי הסערה או בתור החולצות החומות), ערך קמפיין נלהב למען המטרות של הנאציונל סוציאליסטים.

האנוסן חזר להופיע באולם המוזיקה היוקרתי 'סקאלה'. לילה אחד לאחר הופעה, הוא הזמין את הברונית לארוחת ערב. אבל היא סירבה בטענה שהיא צריכה להיפגש עם הנסיכה לובקוביץ, ידידה ותיקה מפראג ואימו של נהג המרוצים הנלהב, הנסיך ליאו לובקוביץ.

הזמיני את כולם, התעקש האנוסן הנרגש. אבל זה לא יהיה אפשרי, התחננה הברונית, הנסיך נח לקראת טורניר המכוניות של אווס. בנוסף לכך, הוא סבל מעוויתות חמורות בבטן. ראשו הערמומי של האנוסן החל לעבוד. "עד כמה זה חמור?" הברונית דיווחה שמצבו של הנסיך היה קיצוני ומצבו הלא נעים צריך להישאר נסתר מעיני הציבור.

יומיים לאחר מכן, האנוסן כינס מסיבת עיתונאים באגודת המכוניות הגרמנית, נותנת החסות לאירוע של אווס. לנגד עיניהם הספקניות של כתבי העיתונים של ברלין, שרובם התייחסו אל האנוסן כבדיחה, רואה הנסתרות נתן תחזית שהכתה בתדהמה את הנוכחים: לא רק שהנסיך לא יגיע לדירוג טוב במרוץ של אווס, הוא ימצא את מותו בתאונה קטלנית. האנוסן חזר על טענתו המוזרה בעיתונו באותו שבוע.

ב-22 במאי, 1932, בגמר של אווס בברלין, הנסיך לובקוביץ איבד שליטה על מכונית הבוגאטי שלו אחרי ארבע דקות, התנגש בעמוד ונהרג בו במקום. העיתונים המבוססים יצאו מגדרם. האנוסן לא היה ליצן. למעשה, אולי באמת היתה לו היכולת לראות את העתיד. עיתונאים שבעבר עשו פארודיה מהאיש החלו פתאום להלל אותו. ומיליוני גרמנים בעלי היגיון בריא עקבו אחר התפתחות העניינים. הם היו המומים.

מיד לאחר מכן החלו לחקור את התחזית של האנוסן לגבי עלייתו הבלתי ניתנת לעצירה של היטלר. והעיתונות הנאצית פרסמה את הסיפור תחת הכותרת:

"האנוסן, האיש שלעולם אינו טועה!"

הרוזן וולף הלדורף, איש המפלגה הנאצית ואדם מופקר, נפגש עם רואה הנסתרות. על סיפונה של "אורסל IV", שהיתה ידועה עכשיו בתור "היאכטה של שבעת החטאים", הלדורף חגג והאנוסן גילה את עתידו. על פי הדיווחים, באחת האורגיות הלדורף הצליף בבחור עירום בצורה כל-כך נמרצת, שהבחור הצעיר התעלף מכאב. קצינים נאצים אחרים בברלין הצטרפו אל הלדורף לחגיגות. מאוחר יותר התלוננו כמה מהם בפני הרוזן על חוג החברים היהודים הגדול של האנוסן ועל הצוות שהורכב ברובו מיהודים.

 

בסוף יוני 1932, הלדורף הציע להציג את האנוסן בפני הפיהרר עצמו. שני "אנשי הנסים" יהיו חייבים להיפגש. בדיוק כפי שהיטלר הביא נבואה לפוליטיקה, כך האנוסן שילב פוליטיקה עם נבואה. האנוסן הסכים בהתלהבות. סוף סוף מישהו מתייחס למחשבותיו ברצינות. המולטי-מיליונר נתן תרומה גדולה ל-SA והופיע בבנק של הלדורף למחרת היום כדי לשלם בחשאי את משיכות היתר העצומות של הרוזן שהצטברו מפעילויותיו הליליות ומההימורים שלו. להיטלר ולהאנוסן, שעד מהרה נקראו שני ה-"ה", היו דברים רבים במשותף. הם נולדו בהפרש של שבועות ספורים זה מזה. שניהם גודלו בכפרים דוברי גרמנית בחלקים המרוחקים של האימפריה האוסטרו-הונגרית. כילדים, שניהם סבלו מהזנחה וברחו לווינה, שם הם קיוו להרוויח את ההון שלהם כאמנים. הם נהגו לשתות קפה ולאכול עוגה באותם בתי קפה בפראטרשטראסה. הם אהבו פארקי שעשועים ושניהם שירתו בתור רב טוראי עם אותה מטרה במלחמת-העולם הראשונה. ולבסוף הם הגיעו לגרמניה, לברלין, כדי להשיג את שאיפותיהם הלפני אחרונות. בגלל ששניהם נחשבו בעבר לא יוצלחים, ולשניהם לעגו על שינוי השם שלהם והמבטא הווינאי שלהם, היו להם אפילו אותם יריבים. מלבד האמונה בעל-טבעי, שני ה-"ה" היו חייבים להימשך זה לזה. אלא שהיטלר, שתקף ללא לאות את קיומו של העם היהודי באירופה בטענה שהוא מזהם את התרבות, לא ידע שאריק יאן האנוסן היה למעשה הרשמן שטיינשניידר, יהודי, שנולד להורים יהודים, והתחתן שלוש פעמים בטקס יהודי מסורתי. האנוסן חשב פעמיים על חשיפת מקורו האתני הנחות למדי. במקום זאת, הוא טען שהוא נצר למשפחה דנית אריסטוקרטית. הוא היה בר-מזל על כך שאיש לא שאל אותו כיצד ייתכן שהוא לא מדבר מילה אחת בדנית. היטלר, שהריצה שלו לבחירות בשנת 1932 לא היתה חלקה, ציפה בקוצר רוח למפגשים שלו עם הקוסם הגדול. האנוסן מיפה את ההורוסקופ של הפיהרר, לימד אותו את השימוש הנאות בשורש הדודאים, ושיפר את שפת הגוף המאנית ואת דפוסי ההתנהגות המהפנטים שלו. אבל יותר מכל, האנוסן נתן להיטלר עידוד עצמי וביטחון עצמי שהוא כל-כך השתוקק להם. בתמורה, הפיהרר הבטיח להאנוסן משרה בכירה ואת הניהול של הקולג' הארי לאומנויות תורת הנסתר. העיתונות הקומוניסטית הפופולארית היתה באובססיה לגבי האנוסן ופרסמה 28 כתבות על עברו הידוע לשמצה של אומן הראייה העל-חושית כביכול. ברונו פריי, העורך של Berlin am Morgen, פרסם סדרה נוקבת תחת הכותרת "שרלטן כובש את ברלין: אנחנו חושפים את אומן הראייה העל-חושית הנוכל אריק יאן האנוסן". האנוסן הושמץ בסדרה זו בתור "נביא הרייך השלישי" וכן "האב הרוחני של היטלר". פריי האמין שהאנוסן היה החולייה החלשה של היטלר. התקפה רצינית על האנוסן תחשוף את אי-הרציונליות ואת היסוד הנסתר של האידיאולוגיה הנאצית, שבתורה תשמיץ אף יותר את התנועה השברירית. הוכח כי ההפך הוא הנכון. סתירות בתיאולוגיה של היטלר, תערובת של מיסטיקה ומדע מתקדם, ההיבטים הפרו-נוצריים בשירות המדינה המאוחדת המודרנית, הקבילה לרצונותיו של קהל הבוחרים הגרמני לפתרונות מקומיים קיצוניים. האנוסן, יחד עם מיליון מאמיניו הלא פוליטיים ברובם, מצאו את עצמם נדחפים למחנהו של היטלר על-ידי האשמות מטורפות. ה-SA החליף את שומרי הראש האישיים של האנוסן ואילו האנוסן עצמו החל לשלב את הסמליות הנאצית בהופעותיו. כשהוא מדקלם נוסחת קסם גרמנית מימי קולומבוס, האנוסן הפך עז לאיכר בווארי עליז בעזרתה של עוזרת ארית טהורה. כתב-היד האלכימאי לימד רק איך להפוך מחיה לבן אנוש. אבל האנוסן רצה את ההיבט הסמלי כדי להזכיר לקהל את כוחו העולה של הטוראי הבווארי, אדולף היטלר, באופן שלא ניתן לטעות בו. (גם הגמד לבוש מכנסי העור הקצרים [לבוש אופייני לבוואריה] וגם העז הוסתרו תחת כותונתה של העוזרת ארוכת הרגליים של האנוסן). ואז באוגוסט 1932 הכה האסון. אריך יון, לאחר שפשט רגל מעסקיו עם מקס מקה, יידע את עורך העיתונים פריי לגבי הרקע היהודי של האנוסן. זה היה הרגע שפריי חיכה לו: היטלר, המגן של האומה הגרמנית מפני הקונספירציה היהודית הבינלאומית, היה נתון בעצמו תחת הכישוף של יהודי דו-פרצופי. התגליות הפוליטיות לא היו יכולות להיות יותר תאוותניות, וכותרות ה-Berlin am Morgen זעקו את הסיפור ב-14 באוגוסט. האנוסן היה בסיבוב הופעות, והנאצים היו יותר מדי עסוקים במאבקים הפנימיים בין הסיעות שתומכות בהיטלר לבין אלה שהתנגדו לו, מכדי להבחין בכך. בסוף אוקטובר 1932, האנוסן נתן שוב תחזית מדהימה: הרייכסטאג ייהרס לאחר שיעלה בלהבות; לא הבחירות העממיות אלא כוח אלוהי יביא את היטלר לפתח כהונתו כקנצלר. השמועות לגבי מוצאו האמיתי של האנוסן החלו להתפשט במשך כל סתיו 1932. נערת מקהלה וינאית הפיצה לכולם כי הנביא הארי הוא למעשה נימול. דזינו, העוזר הבוסני של האנוסן, העלה את נערת המקהלה על רכבת בחזרה לאוסטריה. יון הפיץ את תעודת הלידה של האנוסן שמזהה את אומן הראייה העל-חושית בתור "הרשמן שטיינשניידר", יהודי. האנוסן איים בפעולות משפטיות נגד יון ופריי, שפרסם שוב את המסמכים בצהובון השמאלני שלו. כדי לסכן את מעמדו של האנוסן אף יותר, פריי שלח מכתב אישי ליוזף גבלס, איש התעמולה הנאצי, וטען ששטיינשניידר הוא לא רק יהודי בדם אלא גם אחיין של רבי מהגטו האוסטרי פרסבורג. ההאשמות הופיעו בסופו של דבר בדצמבר, במהדורה של הגיליון היומי של גבלס, Angriff, שהאנוסן תואר בו כ"יהודי צ'כי". הרוזן הלדורף, שהחזיק עכשיו בתואר ראש ה-SA בברלין, היה המום והרגיש מאוים באופן אישי מהחדשות. האם ייתכן שהנדיב הגדול ואיש לווייתו בערבים היה מתחזה בשם שטיינשניידר? האם ייתכן שהמנהיג הרוחני והצופה בכוכבים של הפיהרר, האיש שחיזק את המפלגה בצורה חסרת תקדים בחודשים האחרונים של המאבק, היה למעשה יהודי בזוי ממורביה? הלדורף לא בזבז זמן כדי לגלות. השניים נפגשו במשרדו האישי של האנוסן בקירפורשטרדאם. האנוסן בדה עוד ייחוס מדהים עבור עצמו. כן, תעודת הלידה והדרכון הצ'כי היו אותנטיים, אבל הסיפורים של יון ופריי היו שקריים. הוריו של האנוסן היו אצילים דניים צעירים שמתו בתאונה בטיפוס הרים במורביה. האנוסן אומץ על-ידי זוג יהודי נחמד בכפר הסמוך פרוסניץ. זאת הסיבה שבגללה המאסטר ידע יידיש ושבגללה היתה לו חיבה לאומנים יהודים ודומיהם. כשהאנוסן הציג מסמכי אימוץ בדויים מהמגירה, הלדורף נאנח אנחת רווחה. הוא התקשר אל הפיהרר ויידע את גבלס, שלא האמין למשמע אוזניו, בנוגע לתגלית. העיתון Der Angriff פרסם הודעת ביטול קצרה ב-13 בדצמבר: האנוסן לא היה יהודי. היו אלה המתכחשים אליו, יון ופריי, שהיו מעורבים בהונאה יהודית טיפוסית. אבל הלולאה הלכה והתהדקה. היטלר עלה לשלטון כנגד כל הסיכויים. האנוסן הודה בפני קורא המחשבות היהודי, פרד מריון, שייתכן שהוא הרחיק לכת יותר מדי בעסקיו עם הנאצים. האנוסן חשב שאולי הוא יכול להשתמש במעמדו כדי לשכנע את "ידידו היטלר" שלא כל היהודים היו מרושעים. ישנם פטריוטים גרמנים רבים, כאלה שמתעבים את הקנוניה הבולשביקית ומתנגדים לניצול של הקפיטליזם. ראש מפלגת הפולקס הגרמנית, שניים מהגנרלים של מוסוליני … מריון קטע אותו באמצע המשפט. האנטישמיות סיפקה את ציפוי המגן הפילוסופי והרגשי של המטרה הנאצית כולה. שום תחינות אישיות לא ישנו זאת. הגיע הזמן למצוא תוכניות חלופיות. רוב אנשי הצוות היהודים של האנוסן עשו בדיוק את זה. כמו כל יעד אפשרי אחר של הטרור הנאצי, הם ארגנו לעצמם חופשות חורף ארוכות בפריז, וינה, פראג ובודפשט. הזהירים מביניהם דאגו להעביר את חשבונות הבנקים הגרמניים שלהם למקומות מבטחים בשוויץ. האנוסן נקט בעמדה מנוגדת. כשהיטלר התקדם לקראת השאיפה שלו, האנוסן הרחיב את פעילויתיו בברלין, רכש שבועון נוסף וגם אחוזה רעועה בליצנבורגשטראסה עבור 'ארמון תורת הנסתר', לו הוא ציפה זמן רב. כשהוא מנצל את הונו העצום ואת קשריו האומנותיים הרבים, האנוסן הנחה את הבנייה מחדש של הארמון. והתוצאות היו מרשימות, מדהימות, ונראו כמו תוספת על-טבעית לארמון ורסאי. מספר עיתונאים הישוו את מראהו למקדש פגאני, עם תוספות טכנולוגיות מתקדמות של שנות ה-30 של המאה העשרים, כולל תאורת ניאון סמויה ואמצעי הקלטה זעירים שהיו מפוזרים בכל מקום והוסתרו בכל עמוד. עלי זהב כיסו את הקירות ושורות מעוקלות של פסלי שיש קרארה טהור הובילו את המבקרים אל תוך מבוך של מסדרונות מוארים בצורה עמומה. בתא הפנימי ביותר של הארמון, תחת תקרה ענקית בצורת כיפה, ניצב פסל ברונזה עצום של האנוסן לבוש טוגה כמו של קיסר. ידו השמאלית המונפת היתה יצוקה לנצח במחוות הניצחון של הנאצים. ולצדו ניצבו שתי מגלות עתידות מהמיתולוגיה הקלאסית, האורקל מדלפי והקוסמת היווניה סיביל. על דלתות הארמון והמעברים היו סמלים מיסטיים ואסטרולוגיים מהפנתיאונים העתיקים של מצרים ושל בבל. על ספסלי עץ הודיים זעירים שנועדו לתפילות ישבו מבקרים כחולי עיניים, מהופנטים מהעיטורים השקופים בצבעי לבן וירוק חיוור. האנוסן בנה לעצמו את קודש קודשים, חדר הזכוכית, לסיאנסים פרטיים. כשהם מוקפים בפסלי בודהא ובכלובים עם נחשים קטלניים וזוחלים אקזוטיים אחרים, האורחים המוזמנים ישבו סביב שולחן זכוכית עגול ולחצו את כפות ידיהם כנגד המשטח. מתחת לבר הסתובב גלגל שעליו הופיעו סמלים מהקבלה, תאריכים, סמלים אלגבריים ודמויות של גלגל המזלות. כשהגלגל נעצר, האנוסן, שהיה ישוב על כיסא מסתובב במרכז, הסביר את משמעותו הנסתרת. בתא פנימי נוסף היה חדר השקט של האנוסן, שבו היה כס שניצב על משטח שהיה יכול להרים את מגלה העתידות העילאי לגובה של תשעה מטרים באוויר. וכל זאת כדי להיוועץ בצורה טובה יותר עם הכוחות השמימיים בנוגע לענייניהם הטמאים של פשוטי העם. הלדורף וצוותו לא היו מאוכזבים. בדומה לפיהרר, האנוסן איחד את העבר עם ההווה, את העל-טבעי עם פוליטיקה.

היטלר, הקנצלר של הרייך

במקביל, היטלר הערים על יריביו הלאומנים וביסס את עוצמתו הפרועה והצורמנית. הינדנבורג, שלא אהב את הנאצים, האמין שניתן להשיג סוף סוף יציבות על-ידי הבאתו של היטלר לעמדת האחריות הגבוהה ביותר: המשרה הנכספת בתור הקנצלר של הרייך. הדבר יהמם את צמיחתו של הקומוניזם וירַצה את ההמונים המטורפים התומכים בפיהרר. ב-30 בינואר, 1933, היטלר קיבל את תואר הקנצלר של הרייך הגרמני. הנבואה המטורפת של האנוסן התגשמה. אבל נביאו של הרייך השלישי לא שמח כאשר גדודים של אנשי SA ו-SS יצאו לרחובות בחגיגות ניצחון. בסופו של דבר יחשפו את זהותו היהודית. יחד עם דזינו ותלמיד לשעבר, האנוסן תכנן מזימה חדשה, קונספירציה כל-כך שערורייתית שתגרום לגבלס ולגרינג למלא לעד את רצונותיו. האנוסן תכנן לדחוף את היטלר ממנהיגה הנבחר של גרמניה לדיקטטור המוחלט שלה. בתור דיקטטור, היטלר לא יהיה כבול לחוקה או מעיכובים מצד קציני צבא שאינם מסכימים איתו. האסטרטגיה של האנוסן היתה זדונית ופשוטה להפליא. להרוס את בניין הרייכסטאג על-ידי הצתה ולהטיל את האשמה באופן חד-משמעי על הקומוניסטים. לאחר מכן היטלר יוכל לשלוט באמצעות חוקים יוצאי דופן. ללא ספק היו אחרים שהשתעשעו במזימה מעין זו אבל האנוסן היה ייחודי: הוא עמד להשיג מטרה זו באמצעות היפנוזה. היה צורך בפתי ודזינו מצא אחד כזה לאחר שישה ימים בפאב אפל בברלין. בעוד שבתחילה הוא הציג את עצמו בתור "פלרמן", מאוחר יותר הוא חשף את זהותו האמיתית, מרינוס ואן דר לובה. ואן דר לובה, שהיה נווד הולנדי, היה חבר במפלגה הקומוניסטית הגרמנית במשך 10 שנים. לפני כן הוא היה אנרכיסט ובנאי בהולנד ולאחר מכן חבר בכת של וייסנברג. דזינו עד מהרה התיידד איתו והביא את ואן דר לובה, שהיה מעורער בנפשו, למשרדו של האנוסן. לאחר כמה מפגשים של היפנוזה, האנוסן החליט שזה האיש שלהם. לוואן דר לובה הוצגו תוכניות של הרייכסטאג והוא למד איך להשתמש באמצעי הצתה שתוכננו במיוחד למטרה זו. השאלה מי מהנאצים היו שותפים למזימה החצופה של האנוסן עדיין מוטלת בספק בנקודה זו. אבל יהיה זה סביר מאוד שהרוזן הלדורף וכמה מעוזריו השתתפו במבצע הזה ששינה את פני ההיסטוריה. האנוסן היה יכול לשרוד את 1933 אילולא התרברבותו הרבה ואי-יכולתו לשמור על הסוד שלו. במקום זאת, האנוסן פרסם מאמר בשבועון שלו על הרס הרייכסטאג שלושה ימים לפני שזה קרה. ובסיאנס שנערך בחדר הזכוכית, לנגד עיניהם של הלדורף וצוות עיתונאים, האנוסן נסחף בדיבוריו על השריפה שתציף את האומה הגרמנית. הוא ראה זאת בבירור, ההתלקחות תתרחש בלב ברלין, ליד וילהלמשטראסה. התייחסותו המוצפנת של האנוסן לרייכסטאג היתה חד-משמעית. אבל שוב, ההכרזה המשולהבת היתה כל-כך דחוקה, כל-כך אופיינית להאנוסן, שאיש מהנוכחים לא הגיב עליה בדיווחיו הרגילים. אף אחד מהם לא הבין באותו רגע שהוא קיבל סקופ של פעם בחיים. השריפה ברייכסטאג פרצה 20 שעות מאוחר יותר. המשטרה לכדה את ואן דר לובה בחצות, והוא הודה בפשע שלו ובחברותו במפלגה הקומניסטית. ומאותו לילה והלאה, ובמהלך שני משפטים בינלאומיים, צוינה העובדה שההולנדי לא נראה כמו משוגע שנתון תחת השפעתו של טראנס היפנוטי. מאוחר יותר, ברגע ביזארי במהלך דיוני השופטים בעניינו של ואן דר לובה, הלדורף צעק לעברו לעמוד זקוף והמצית הנאשם קפץ ממקומו כמו מריונטה. היטלר ניצל את המאורע של ואן דר לובה ואת השריפה ברייכסטאג כדי להוציא את המפלגה הקומוניסטית אל מחוץ לחוק, ולאחר מכן עמד להוציא כמה חוקים במרץ 1933 שיזעזעו את גרמניה ואת העולם. עידן הרייך השלישי, שכולם פחדו מפניו, החל באופן רשמי. בימיו הראשונים של הרייך היה נראה שהאנוסן בטוח מכל פגע. הוא שוב נרשם להופעות באולם 'סקאלה'. העיתון שלו היה אחד מבין שניים בלבד שהופצו בקרב האסירים במחנה הריכוז החדש שהוקם, דכאו. בכירים נאצים המשיכו לפקוד את ארמונו. בנוסף לכך, אויביו של האנוסן היו עכשיו במנוסה. מקס מקה, שניצל את אילן היוחסין הארי הטהור שלו, ניסה לעשות קאמבק ולעג בציבור להאנוסן על היותו שֵמי חנפן, אבל חולייה של ה-SA לכדה את אומן הראייה העל-חושית של ברלין והצליפה בו עם שוט. פריי ויון ברחו לצ'כוסלובקיה. אבל הגורל הכה שוב בהאנוסן ובנותני החסות שלו. גבלס, שהאש עדיין בערה בקרבו בעקבות הגילוי המוקדם של השרפה שפורסם ב-Angriff, החליט לחסל את הנגע היהודי. הוא לא היה שימושי יותר עבור התנועה. האנוסן, מגיד העתידות האולטימטיבי, לא השכיל להבין שההסתבכות שלו במזימת הרייכסטאג, סכומי הכסף העצומים שהלדורף והכפופים לו מה-SA היו חייבים לו, וכן סרטים של אורגיות בהשתתפות נאצים שצולמו בסתר על גבי היאכטה שלו "אורסל IV", הם דברים רצינים שיכולים להיות בעוכריו. האנוסן שכח שסחיטה היתה הגנה עלובה ביותר מפני פושעים קשוחים ורצחניים. ב-20 במרץ, הרוזן הלדורף, שמונה לתפקיד מפקד המשטרה הבכיר של ברלין בפברואר, הוסר מתפקידו לאחר תקופה קצרה. הרמן גרינג, שר הפנים הנאצי, הודיע לו בטלפון שתפקידו החדש היה במעמד שווה ערך: המפקד הבכיר של פוטסדאם, שאחד מתפקידיו הראשיים יהיה גידול סוסים. קציני SA אחרים מהחוג של האנוסן הוצבו מחדש בתפקידים שונים או הורדו בדרגה. באופן אירוני, באולם 'סקאלה', האנוסן הציג פעלול חדש: הוא זרק "כדורי גורל" אל הקהל. כל מי שתפס כדור היה יכול לקבל חתימה על הבמה ולקבל תחזית על גורלו בו במקום. בערב 24 במרץ, 1933, חולייה של אנשי SA הופיע בדירתו של האנוסן. נביא הרייך השלישי, כפי שהציג אותו עכשיו המנהל של 'סקאלה', עמד לצאת להופעה של תשע בערב. דזינו ברך לשלום את הקצינים בפתח הדלת והכניס אותם פנימה. כשהם הודיעו להאנוסן שהוא עצור, אומן הראייה העל-חושית פטר את זה כמתיחה. המפקד דרש את כל החשבוניות של חובות קציני ה-SA שהאנוסן אסף. האנוסן ציית במהירות. בעוד שנערך חיפוש בחדר השינה ובכספת הפרטית שלו, נאמר לברונית ולחבריו של האנוסן שהבדרן מואשם על כך שעבד בשיתוף עם הקומוניסטים. דזינו התקשר לאולם 'סקאלה' כדי לבטל את ההופעה. האנוסן הובל למפקדות הגסטפו דרך גנרל-פפה שטראסה, שם העלו מולו האשמה חדשה: הצגת תעודת ארי מזויפת על מנת להשיג אישור כניסה למפלגה הנאצית. העונש על הונאה מעין זו לא צוין. אחרי שעתיים של חקירה אינטנסיבית, ה"יהודי שטיינשניידר" שוחרר. האנוסן, שהיה כמעט בהיסטריה, טלפן לחבריו הקרובים ביותר. אבל כאשר הוא הפציר באישתו, פרידל, ליצור קשר עם עורך-דין, הקו נותק לפתע לחלוטין. שלושה אנשי SA נבחרים שעקבו אחריו, גררו אותו בחזרה למטה הגסטפו, שם הוא הוצא להורג בשלוש יריות אקדח. שתיים מהן פגעו בראשו. מהגופה נשדד כמעט הכול חוץ משלושים מארקים בשטרות, ולאחר מכן היא נזרקה בשדה צפונית לברלין. כשגופתו המושחתת נתגלתה על-ידי חוואי שבועיים מאוחר יותר, דזינו וקרוביו של האנוסן התבקשו להגיע לחדר המתים על מנת לזהות אותה. עד לאותו זמן 'ארמון תורת הנסתר', חדר הזכוכית והכול, כולל שבע הדירות של האנוסן, נבזזו לחלוטין. דזינו קיבל את אחת ממכוניות היוקרה של האנוסן – הוא לקח את הקדילק הלבנה – וברח עם אישתו לווינה, שם הוא החל קריירה חדשה בתור דילר בקזינו. דזינו, שהיה במצב פיננסי מסוכן, פרסם מאוחר יותר כתב-יד באורך של ספר שמתאר את מעורבתו של האנוסן בשריפה של הרייכסטאג. כל העותקים של המסמך המפליל – מלבד אחד שנשלח בדואר לבית הוצאה לאור הונגרי ועבר ידיים שונות עד 1977 – נעלמו באורח מסתורי. מקס מקה זמם להשתלט על פעילויותיו הלגלגניות של האנוסן ולהתמנות לבסוף לתפקיד השר הנאצי לתורת הנסתר. לאחר שיצא חוק בגרמניה האוסר על "עיסוק בכשפים" בשנת 1934, מקה הועבר לשוויץ אבל הצליח שוב לחמוק לברלין ובסופו של דבר נכלא בדכאו. לאחר גלות בפראג, בפריז ובמקסיקו סיטי, פריי המשיך את מסע הצלב העיתונאי שלו נגד האנוסן והנאציזם זמן רב אחרי פטירתו של רואה הנסתרות ואחרי שחומרים רבים, שמקשרים את האנוסן לפיהרר, נחשבו כאילו הושמדו. ב-1944 סייע הרוזן הלדורף לקונספירציה של הוורמאכט להתנקש בחייו של היטלר במחסה שלו בוולפסשאנצה. אבל המזימה הרצינית היחידה להרוג את הפיהרר נכשלה. לאחר 16 ימי חקירה, הלדורף ושבעה קציני מטה נוספים נמצאו אשמים בבגידה במדינה. הם נתלו על ווי בשר ונעזבו למות מחנק. יון היגר לאמריקה והפך למדריך ב'מכון ברליץ לשפות' בעיר ניו-יורק. הוא נשא עימו את יומניו הסודיים של האנוסן ומסמכים חשובים נוספים. אלה חשפו את האירועים המסתוריים שהובילו להשתלטותם של הנאצים והם מהווים את המקור הידוע האחרון על אמונותיו הנסתרות של היטלר. עם זאת, הועלו אפשרויות נוספות שבגללן האנוסן נרצח ב-26 במרץ, 1933. סכומי הכסף האדירים שהלדורף וראשי ה-SA האחרים היו חייבים לו, היו עלולים לשמש יום אחד לסחיטה פוליטית. קרבתו המביכה של האנוסן לפיהרר היתה צריכה להימחק מדפי ההיסטוריה הגרמנית. היתה אפילו בעיה עם ההורוסקופ של היטלר, שפורסמה במהדורת אוגוסט 1932 ב-Hanussen Zeitung. האיש שאינו טועה לעולם חזה את קיצו האלים של פטרונו האוסטרי. לפי המפה האסטרולוגית של היטלר, הבית העשירי טמן בחובו אסון. כוכב צדק היה בחוסר תיאום קיצוני עם מערכת עקרב ועם כוכב שבתאי. תגלית זו היתה כל-כך מביכה שאסטרולוגים ברייך השלישי, והיו רבים מהם, גילו שנאסר עליהם בצורה מפורשת לחזור על טענה זו שנאמרה ב-1932. רובם סתרו את תחזיתו של האנוסן על-ידי שינוי זמן הלידה של הפיהרר בשעתיים.

סיכומים ושאלות

כל זה מוביל למספר שאלות שהראשונה בהן היא מטרידה גם עבור מלומדי העל-טבעי: האם אריק יאן האנוסן, באופן כלשהו, היה אומן ראייה על-חושית מוכח?

הוא לא הצליח לראות את הבאות לגבי גורלו העצמי, והוכח שהוא השתמש בשיטות הטעייה בגילוי העתיד במהלך הקריירה שלו, אבל במאות מקרים נוספים, האנוסן תיאר במדויק את פעילויות העבר וראה את עתידם של אנשים זרים לגמרי.

האם היה היטלר עולה לשלטון לולא עזרתו של הרמן שטיינשניידר?

זאת שאלה שהיסטוריונים בלבד יוכלו לענות עליה, אולם על פניו נראה שההשפעה של הנוסן על הקריירה של היטלר היתה מוכחת הן באופי הנאומים שנשא לפני ואחרי ההיכרות עימו והן מהעולה מהמעורבות הישירה של הנוסן בשריפת הרייכסטאג, דבר שביטל כל אפשרות למרי כנגדו.

ועבורי, כקוסם יהודי שקורא זאת במושבי הבטוח במדינת היהודים, שהוקמה לאחר ולמרות זוועות השואה שרקח עבורנו היטלר נותר רק לבהות בגלגל הסובב הזה בעצב ולשאול איך זה שתמיד אנחנו הם אלה שמכניסים את עצמנו לצרות הגדולות ביותר…

מעוניינים בהרצאה בליווי הדגמות על ההיסטוריה של אמנות הקסמים לחוג בית או ערב צוות? צרו קשר

 

אורי אשכנזי OMG – קוסם

 

הערות חשובות

ויקיפדיה – מידע על האנוסן באנגלית

סרטים רבים נעשו על האנוסן ודמותו, המפוסמים שבהם הם "Hanussen" בו גילם את התפקיד קלאוס מריה ברנדאואר וכן הסרט "Invincible" שנעשה בעצם על ברייטברט, אבל תפקידו של הנוסן בסרט משוחק באופן מופלא על ידי טים רוט והוא בלתי נשכח.

האנוסן עצמו השתתף במספר סרטים ואף כתב תסריט – מידע IMDB

והנה לינק לכתבה על הנוסן מאת אורי גלר שהתפרסמה באפריל 2002

המאמר נכתב במקור על ידי מל גורדון ופורסם במגזין Genii, הירחון לקוסמים. תורגם בעזרת עופר משיח ועובד על ידי אורי אשכנזי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

fourteen − 8 =

מחשבה אחת על “הקוסם היהודי של היטלר